החלטה בתיק ע"א 7907/12

1.        לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) בתיק פר"ק 37840-04-12, מיום 20.9.2012, עד להכרעה בערעור, אשר הגישה עמותת מוסדות חזון ישעיה (להלן: העמותה או המבקשת) על החלטה זו.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.        העמותה, אשר הוקמה ביוזמתו של מר אברהם ישראל, נוסדה ונרשמה כדין ביום 23.11.1998. העמותה הפעילה רשת הומניטארית לתמיכה בנזקקים, ובין היתר, ניהלה בתי תמחוי, מרפאות שיניים, בתי ספר, גני ילדים ומרכז להכשרה מקצועית.

3.        ביום 24.4.2012, הגיש רשם העמותות (להלן: הרשם או המשיב 1) לבית המשפט המחוזי בקשה להורות על מתן צו פירוק לעמותה, ובקשה למנות לה מפרק זמני (להלן: בקשת הפירוק), וזאת על בסיס שתי עילות:

א.        פעילות העמותה מתנהלת בניגוד לחוק, למטרותיה או לתקנונה, בהתאם לסעיף 49(1) לחוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן: חוק העמותות).

ב.        מן הצדק ומן היושר לפרק את העמותה, בהתאם לסעיף 49(5) לחוק העמותות.

4.        ביום 24.4.2012, הורה בית המשפט המחוזי, במעמד צד אחד, על מינויו של עו"ד חגי אולמן כמפרק זמני לעמותה. על החלטה זו הגישה העמותה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 4290/12), אשר נדחתה, ביום 4.7.2012, על-ידי השופט נ' הנדל.

5.        ביום 20.9.2012, ניתנה החלטה סופית על-ידי בית משפט קמא בבקשת הפירוק, לפיה ניתן צו לפירוק העמותה, ועו"ד חגי אולמן מונה כמנהל מיוחד של העמותה.

           במסגרת ההחלטה, בחן בית משפט קמא שתי שאלות: האחת, האם ניתן להורות על פירוק העמותה, שעה שלא נתמלאה חובת הרשם, לפי סעיף 50(ב) לחוק העמותות, המורה לו להתרות על הליקויים בפני העמותה ולתת לה זמן סביר לתקנם, טרם הגשת בקשת הפירוק. השאלה השנייה, עניינה בקיומה של עילת פירוק, בנסיבות העניין.

           על בסיס מכלול הראיות, אשר הובאו בפניו, קבע בית משפט קמא, כי התגלה, למפרע, שלא היה ביכולתה של העמותה לתקן את הליקויים, גם לו חפצה בכך, ואף כלל לא היה בדעתה לעשות כן. ולפיכך, מנועה כיום העמותה, ומושתקת מלטעון כי זכותה לתקן את הליקויים נגרעה ממנה, בשל אי משלוח התראה.

           אשר לעילת הפירוק, נקבע על-ידי בית משפט קמא, כי הראיות מצביעות על:

"התנהלות בלתי חוקית מתמשכת, המהווה חלק דומיננטי מפעילותה של העמותה וכן בהתנהלות העמותה בניגוד לתקנונה או למטרותיה זאת לרבות ביצוע פעולות הנוגדות עקרונות יסוד של השיטה עצמה, כגון הגינות, ניהול תקין ושמירה על זכויות המיעוט. מדובר אפוא, בנתונים בדוקים ומשכנעים המגיעים לרמה של וודאות קרובה ולא רק בחשדות ובספקולציות גרידא..."

           בנסיבות העניין, קבע בית משפט קמא, כי הרשם עמד בנטל הוכחת אי חוקיות העמותה לאורך שנים "אי חוקיות קשה וחמורה במידה המצדיקה פגיעה בחופש ההתאגדות ונקיטה באמצעי הדרסטי של פירוק העמותה"; וכי מתקיימת עילת פירוק אף מטעמים של צדק ויושר, כאמור בסעיף 49(5) לחוק העמותות.

           כמו כן, דחה בית משפט קמא את טענת העמותה כנגד זהותו של המפרק, בשל ניגוד עניינים. בית המשפט לא מצא כי פעולותיו של המפרק מעידות על פגם במניעיו, וקבע, כי, במקרה דנא, פעל המפרק להבטחת המשך פעילות העמותה במסגרת יכולותיה הכלכליות.

הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין

6.        על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערעור, ובמקביל, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה לבית המשפט המחוזי. ביום 28.10.2012, דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיכוב ביצוע. ביום 1.11.2012, הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע, המונחת לפניי.

7.        לטענת המבקשת, סיכויי הערעור גבוהים, כיוון שהחלטתו של בית משפט קמא התקבלה ללא הליך הוכחות, ומבלי שהונחו בפניו ראיות כדין, לרבות שמיעת עדים, לביסוס האמור בבקשת הפירוק. כמו כן, טוענת המבקשת, כי בית משפט קמא קבע הלכות, אשר השפעתן תהיה מרחיקת לכת. אשר למאזן הנוחות, נטען, כי זה נוטה בבירור לטובת המבקשת, וכי פירוק העמותה יגרום לה נזק בלתי הפיך, במידה שביצוע ההחלטה, היינו פירוק העמותה, לא יעוכב. זאת, שכן, לעמדת המבקשת, הפסקת פעילות העמותה תגרור את פיטוריהם של עובדים בעלי ידע שנצבר לאורך שנים; ומכירת (או העברה) נכסי העמותה תהווה צעד בלתי הפיך שאין ממנו דרך חזרה.

תגובות המשיבים לבקשה

8.        לטענת המשיב 1, סיכויי הערעור נמוכים, שכן בפני בית משפט קמא הוצגו ראיות, מטעם הרשם - המבוססות על מסמכיה של העמותה עצמה, לרבות פנקסי הנהלת החשבונות של העמותה ודו"חותיה - אשר הוכיחו פעילות מרמה שיטתית. לעומת זאת, העמותה נמנעה מלהביא ראיות נוגדות, ואף לא הואילה להסביר את הממצאים, אשר הונחו בפני הערכאה הדיונית. בכל הנוגע למאזן הנוחות, הוסיף המשיב 1, וטען כי מאחר שעסקינן בעמותה, אשר מעצם הגדרתה אינה מכוונת לשם חלוקת רווחים בין חבריה, יש לבחון את הנזק שייגרם לכל הנהנים מפעילותה החוקית הקיימת של העמותה, לרבות, הציבור בכללותו, נושיה ועובדיה. בעניין זה, נטען, כי הליך הפירוק אינו בהכרח חיסול העמותה, אלא נועד לשמר את פעילויות העמותה, בעוד שעיכוב ביצוע, פירושו דעיכה אשר תוביל לחיסול פעילות העמותה ולפגיעה בלתי הפיכה בפעילות העמותה. לפיכך, לגישת המשיב 1,לעיכוב ביצוע צו הפירוק תהא השפעה חמורה: על נתמכי העמותה, אשר נסמכים על חלוקת המזון המבוצעת מדי יום; על פעילות מוסדות החינוך; על אפשרותם של עובדי העמותה לפעול למען מימוש זכויותיהם; על אפשרותם של נושי העמותה להגיש תביעות חוב כדין; ועל ציבור התורמים.